זה לא כל כך פשוט לבקש עזרה

שלשום, באופן די מוזר (ואולי כדי לעורר אותי לכתוב על זה) נתקלתי במספר אירועים שבהם אנשים ממש התעקשו שלא לבקש ולקבל עזרה.

בבוקר במסגרת עבודתי עם אמיר, מנהל צוות בחברה מצליחה, הוא הציג בפני אתגר שהוא התקשה להתמודד איתו בכוחות עצמו. שאלתי אותו, "מי יכול לסייע לך מול אתגר זה?" ואמיר ציין שבמחלקה אחרת בחברה כנראה ידעו לתת מענה. "אז אתה מתכוון לפנות אליהם לבקש עזרה?", שאלתי. אמיר שתק למשך פרק זמן לא קצר ולבסוף אמר שינסה למצוא פתרון אחר.

בדרכי חזרה הביתה, לאחר שחניתי את רכבי בחניון, התחלתי ללכת לכיוון המעליות כאשר לפני צעדה בצעדים כבדים שכנה ובידיה שקיות מלאות במצרכי קניות שעשתה. השקים נראו ממש כבדים ותפסו את כל נפח המסדרון לכיוון המעליות כך שלא התאפשר לי לעקוף אותה כדי שאוכל לפתוח לה את הדלת לבניין. שאלתי אותה האם אוכל לעזור לה עם השקים, אך היא מיהרה להשיב שאין צורך והחלה לנסות לפתוח את הדלת עם המרפק, היות וכפות ידיה היו תפוסות. "תני לי לעזור לך עם זה" התעקשתי, אך היא בשלה ואחרי מאמץ לא קטן הצליחה לדחוף את הדלת ולהיכנס למרחב המעליות. ניסיתי לבצע תמרון עקיפה כדי לפחות לעזור לה ללחוץ על כפתור המעלית אך היא בתנועת חסימה שלא תבייש אף שחקן הגנה ב-NBA נעמדה מול הכפתור וניסתה, בלי להוריד את השקים, ללחוץ עליו ושוב עם המרפק.

שני המקרים ההלו הטרידו לא מעט את מנוחתי באותו יום, במיוחד היות והם הצטרפו ל"דממת אלחוט" ולכמעט אפס תגובות שקיבלתי להצעת "אוזן קשבת בתקופה מאתגרת זו של משבר הקורונה" שהצעתי לחברים במספר קבוצות חברתיות שאני פעיל בהן.

התופעה הזאת של קושי לבקש עזרה אומנם שכיחה יותר בקרב גברים (אני בטוח שאתם מכירים את הסיפורים מלפני עידן ה- WAZE בו הגבר שנהג ברכב בטיול בחו"ל לא הסכים לשאול אנשים ברחוב איך מגיעים והתעקש למצוא לבד את הדרך) אך אין היא פוסחת על נשים.

בעודי מהרהר בתופעה, נזכרתי שגם לי בעבר לא היה פשוט לבקש עזרה.

אני, אשר תפסתי את עצמי כאדם מצליח, כעצמאי, כחזק – "אני אסתדר לבד". אני זוכר שבאותם זמנים עברו לי בראש מחשבות כמו: "אני לא רוצה להיתפס כחלש, כנזקק" או "מה זה אומר עלי שאני צריך לבקש עזרה מאחרים בנושא זה – זה אומר שנכשלתי בו ?". הרגשתי שהבקשה הזאת בפני אחר, מחייבת אותי להיחשף, להראות את החולשות שלי ולעמוד במצב מביש מבחינתי.

היו גם מחשבות שנגעו לחשש מלקבל "לא". קבלת "לא" פוגעת לרובינו בביטחון העצמי. אף אחד לא אוהב לקבל סירוב ומה לעשות, כשאתה מבקש משהו יש סיכוי שתקבל "לא" כתשובה.

בנוסף, קיימת תחושת ה"אני יהיה חייב לו". תחושה שאני מאוד לא אהבתי להיות בה היות והיא העמידה אותי במתח מתמיד בכל פגישת המשך מול אותו אדם שביקשתי ממנו עזרה וסייע לי, תחושה של "מתי הוא ישלוף לי את הבקשה שלו ומה זה עומד להיות ?".

למזלי, החיים לא אפשרו לי להישאר "גיבור על" אשר מסתדר עם הכל לבדו והדחף שלי להצליח ולקדם את מטרותיי חייב אותי להתמודד מול האתגר והקושי שהיה לי בבקשת עזרה. מההתנסויות שחוויתי בבקשת העזרה למדתי וגיליתי מספר תובנות שחשוב לי לשתף כאן ואולי בכך אוכל לעודד אחרים להעז ולנסות לבקש עזרה כשהם צריכים אותה.

ראשית, גיליתי שכאשר אני מאפשר לאחר לעזור לי בבעיה שיש לי, במקום להמשיך ולנסות לפתור אותה בכוחות עצמי, אני מקצר את התהליכים, מקצר את הסבל שלי ומפחית מהקושי שלי. אני חוסך זמן, אנרגיה, דאגה ולחץ מעצמי.

דבר שני, הבנתי שיש מחיר לחשש שלי מ"דחיה" או קבלת ה"לא" לבקשת העזרה שלי. המחיר הוא תקיעות. כי, זה לא יעזור שאתכחש לבעיה או אתעלם ממנה. אם אני לא יכול לפתור אותה לבד היא לא תעלם פתאום ואני אשאר תקוע איתה, לנצח.

במקומות שלא רציתי את התקיעות והעזתי, ראיתי להפתעתי שהאינטראקציות הללו עם אנשים במהלך בקשות העזרה שניסיתי, דווקא חיזקו אותי. הן לימדו אותי לתת אמון ולסמוך על בני אדם, הן חישלו אותי ופיתחו אצלי עמידות לקבלת סירוב, הן לימדו אותי להכיר טוב יותר את תכונותיהם של האנשים שמהם ביקשתי עזרה וכך להכיר אותם טוב יותר (להכיר את טוב הלב של "ניר", את האמפתיה שיש ב"גלית", ואת "אביב" האמיתי, המניפולטור ואיש העסקים שכדאי להיזהר ממנו).

דבר שלישי שלמדתי הגיע דווקא מהתגובות שלי לבקשות עזרה שבאו מאחרים. גיליתי על עצמי שאני די אוהב לעזור לאחרים. ההזדמנות לעזור לאחר ייצרה אצלי תחושה שאני משמעותי, מועיל וחשוב למישהו. והדבר היותר מקסים שבדרך כלל התרחש לאחר נתינת העזרה שלי, זה החיבור לאדם שלו עזרתי. נוצר קשר חדש, הדוק יותר, עמוק ופתוח יותר, אמיץ יותר וחברי יותר. כלומר, למדתי שכאשר אנו מבקשים עזרה מאחר אנו מאפשרים לאחר הזדמנות ל"נתינה". מחקרים מלמדים שאנשים הפועלים ב"נתינה" והתנדבות הם אנשים מאושרים, שמחים ובריאים יותר. ואגב, כאשר הסתכלתי על אלו שביקשו ממני עזרה ראיתי אנשים חזקים, כי רק אנשים כאלה יכולים להודות בכך שהם אינם מושלמים. נהפוך הוא, הבנתי שלא לבקש עזרה זה סימון לחולשה, סימן לפחד, לחוסר התמודדות וחוסר כנות לעצמך ולסביבתך.

אז עכשיו בכנות, אף אחד לא מושלם ואין ביננו "גיבורי על". לכולנו יש קשיים ובעיות ואיש לא מצפה מכם שתתמודדו עם הכל לבד. לכן כדי להקל עליכם לבקש עזרה, ריכזתי עבורכם טיפים שהציגה בהרצאת TED בנושא דר' היידי גראנט (פסיכולוגית חברתית) – מצורף קישור להרצאה.

דר' גראנט ערכה מחקר שבדק מה יגדיל את הסיכוי שלנו לקבל תשובה חיובית לבקשת העזרה שלנו.

כמובן שהטיפ הראשון זה – לבקש. אנשים מתקשים לקלוט רמזים לכך שאתם במצוקה וצריכים עזרה ואף יותר מכך, מתקשים לנחש איזה סוג של עזרה תרצו לקבל. לכן, פשוט תבקשו. אבל צריך לדעת איך לבקש. נסו להיות ברורים לגבי סוג העזרה שאתם מבקשים. בקשות מעורפלות רק מלחיצות את מי שביקשתם ממנו, כי הוא לא ממש מבין מה אתם רוצים ואם הבקשה מעורפלת הוא גם לא תמיד יודע האם יש לו יכולת לספק לה מענה. ככל שתהיו יותר ספציפיים וממוקדים זה יקל עליו ויקל עליכם לקבל את מה שאתם צריכים. נסו להכניס את בקשתכם לנוסחה הכוללת את המרכיבים הבאים: מה אני צריך (כמה שיותר ספציפי יותר טוב), מה המשמעות של זה לקידום מטרותיי או לפתרון בעיותיי (זה מייצר משמעות לנותן המענה ותחושת ערך), למתי או עד מתי אני צריך את זה (חשוב לתחום את הבקשה בזמן).

טיפ שני של דר' גראנט הוא להימנע מהתנצלויות או שוחד. כאשר אתם מתנצלים על כך שאתם מטריחים את מי שאליו פניתם בבקשת העזרה או יותר גרוע, מנסים לשחד אותו שיעזור, הוא מרגיש שאתם מפעילים עליו מניפולציה רגשית כדי להוציא ממנו משהו. אלו יחסים שרובינו לא היינו רוצים להיות בהם. זכרו, במערכות יחסים בין חברים, עמיתים ומכרים עזרה הדדית היא חלק טיבעי של אותה מערכת יחסים, אז אל תנסו להפוך אותה ללא טיבעית ומניפולטיבית.

הטיפ השלישי נוגע לתווך התקשורת שדרכו מוגשת הבקשה על ידכם. הודעות אימייל וטקסט לא מאפשרות אינטימיות מספקת. נכון שיותר קל לנו לבקש כך ולא פנים אל פנים, ויחד עם זאת, גם למשיב יותר קל להגיד "לא" באימייל או בטקסט. לכן, אם אתם באמת צריכים את העזרה, בקשו אותה פנים מול פנים. מחקרים מראים שהסבירות להיענות חיובית גבוהים פי 30 מהאופציות הכתובות.

הטיפ הרביעי והאחרון של דר' גראנט לא קשור לבקשת העזרה במקרה הנוכחי שאתה צריך, אלא דווקא למקרים הבאים שתצטרך בעתיד. גראנט מציינת שמה שמתגמל במתן עזרה הוא הידיעה שלעזרה שלכם הייתה השפעה ושהייתם משמעותיים ואפקטיביים. אז בבקשה, תדאגו לבצע follow up למי שעזר לכם, לעדכן אותו על ההשפעה של עזרתו, להודות ולפרגן לו. באותו הקשר, חשוב שתדעו שהוקרת תודה הינה תכונה אשר מגבירה את האושר האישי שלנו וככל שתרבו בה הרי זה משובח.

אז נכון, לבקש עזרה זה לא קל, אך יש מחירים כבדים לכך שאנו לא מבקשים ונשארים להתמודד עם הבעיות והצרות שלנו לבד. ככל שתתרגלו זאת יותר, ככל שתעשו זאת נכון יותר בהתבסס על הטיפים שניתנו כאן, הדבר יהפוך לפחות מאיים, יותר פשוט ובתהליך תרכשו חברויות חזקות חדשות.

אז לסיום, אני רוצה לבקש מכם עזרה. אנא הפיצו את הפוסט הזה לכמה שיותר ממכריכם, חבריכם, עובדיכם ובכלל – אני מקווה שהפוסט יעזור לכמה מהם להרגיש שגם הם יכולים לבקש עזרה.

ובקרו באתר: https://www.danielsavitch.coach/